לרוב בני האדם יש קושי לחזות את המוצר המוגמר באופן דימיוני, הם נאלצים להסכים לתיאורים ולראות את המוצר בפעם הראשונה רק לאחר הייצור, מעין בליינדייט... ואיתו הם נאלצים להישאר עד שיחליטו לייצר חדש. ובאמת, אין מדובר בפלאקט או בנייר מכתבים  שניתן לראותו שטוח על מסך המחשב או על נייר שהפיקה מדפסת ממוצעת, מדובר בעיקר באריזות שיש משמעות רבה לצידי המוצר ולאופן שבו הוא יונח על המדף... לגבי כריכות ספרים הבעיה פחותה, מסבירים ללקוח איפה חזית הספר והשאר מסתדר... אך מה נעשה עם כוס למשל? כשצריך להתרשם מהצבעוניות שלה ומקימור התמונה? או מאריזה רכה של טישו...? לשם כך נוצאה ההדמיה התלת מימדית שמאפשרת ללקוח הקצה לראות את המוצר ולבצע בו שינויים מבעוד מועד.